7

לייקים

טור אישי מרגש! מומלץ לקריאה (גם) לאלו שלא יודעים לקרוא…

יציאת מצרים פרטית, היה זה בליל הסדר תש"פ, שנת הקורונה...

שתפו:
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב telegram
שיתוף ב twitter

טור אישי מרגש! מומלץ לקריאה (גם) לאלו שלא יודעים לקרוא…

יציאת מצרים פרטית, היה זה בליל הסדר תש"פ, שנת הקורונה...

שתפו:
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב telegram
שיתוף ב twitter

יציאת מצרים פרטית, היה זה בליל הסדר תש"פ, שנת הקורונה. בעוד שבכל שנה היינו בני וצאצאי המשפחה הגדולה כולה מסובין בשולחן אחד הרי שהשנה יש סגר, אין יוצא ואין בא. כל משפחה ומשפחה עושה את ליל הסדר לבד.

השנה היתה קשה מכולם, הלחץ הנפשי שקיבלתי כשהבנתי שאני כבחור בן 16 שלא הצלחתי ללמוד את הקריאה אצטרך לשבת עם בני המשפחה הגרעינית ולקרוא את ההגדה עם הטעויות הקשות שיש לי נדרה שינה מעיני.

אבל למה לא מבינים אותי? את השאלה הזאת הייתי שואל לעצמי שוב ושוב. אני לא מסוגל להבין איך נותנים לי לשקוע. חושבים שאני עצלן, חושבים שאני לא רוצה להשקיע, לא מעונין להתקדם....

אילו היו יודעים כמה דמעות שפכתי. כמה ניסיתי להשקיע, כמה כוחות וכמה השתדלויות שלא חסכתי מעצמי וכאילו קיר... יש משהו שלא נותן לי להתקדם בקריאה... וכשאין קריאה אין למידה... וכשאין למידה אין התקדמות בכלום.

נחזור לליל הסדר המצומצם. הלחץ הנפשי שלי חשב להתפקע, היה לי מזל שאמא שלי הרגישה שמשהו לא בסדר, והיה לי נס שהיה לי תירוץ מוכן: אני מאוד לחוץ מהמצב, הקורונה והסכנה, מי יודע מי יחיה ומי ימות. שמחתי שאמא קנתה את התירוץ אבל בפנים ידעתי שזה לא הענין. אני לא יכול להכיל את הבושות של הטעויות בקריאה, אני לא יכול שהסוד הכי גדול שלי שאף אחד בעולם מלבד ה' לא יודע. לא המלמדים, לא ההורים, לא החברים, ולפעמים אני חושב שאילו הייתי יכול להסתיר את זה גם מחלקים ממני עצמי הייתי עושה את זה. כי גם מעצמי אני מתבייש למרבה הצער...

רבותינו אומרים שבליל הסדר אנחנו מקבלים הארות עצומות ואור גדול מהשמיים, ואכן ליל הסדר שהיה אמור להיות העצוב ביותר בחיים שלי הפך לליל הסדר עם יציאת מצרים פרטי ועל זה אני רוצה לספר לכם.

באמצע הסדר החלטתי שהלילה אני יוצא ממצרים, הלילה אני עושה את המהפך... אבל איך? השאלה נשארה תקועה באוויר, היא נמצאת עמוק במוח הקפוא שלי.

ואז אני מרגיש כמו מתוך חלום מישהו נוגע בי בכתף, אני מסתובב ואמא שלי מבקשת ממני להיכנס שניה למטבח לעזור לה עם האוכל.

אני מרגישה שמשהו קורה איתך, היא אומרת בטון תקיף עטוף ברוך אופייני. אתה חייב לשתף.

בום.... האסימון נפל.... אני מרגיש שהקב"ה פותח לי דלתות... האור הגדול של ליל הסדר מגיע הישר אלי...

ואז אני פורץ בבכי ומספר לה על הסוד הגדול שאני סוחב איתי שנים על גבי שנים. בגן, בחיידר, במתיבתא ובישיבה...

הדמעות נושרות מעיני ללא הפסקה. ואני מדמה בעצמי שאני שופך את היין מהכוס, דם ואש ותמרות עשן...

-------------------------------------

בליל הסדר של שנת תשפ"ב ישבתי דרך חירות וקיימתי בהידור רב את מאמר חז"ל "חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים"...

מזווית העיניים ראיתי את אמא מנגבת את הדמעות וממלמלת בשקט שאף אחד לא ישמע: בשבילי "מקראות" מסמל את יציאת מצרים, קריעת ים סוף, ובמילים אחרות: יציאה מעבדות לחירות, מחשכה לאור גדול.

ודרך הדמעות שמילאו את עיניי ראיתי את אבא שלי מכריז: לפיכך אנחנו חייבים להודות ולהלל... הוציאנו מעבדות לחירות... ומשיעבוד לגאולה...

אהבת?

דוסיז ברשתות החברתיות

אולי יעניין אותך גם...

תגובות אחרונות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

חדשות מקומיות
ביגוד והנעלה
הום סטייל
פיננסים
חשמל ואלקטרוניטקה
בריאות, רפואה ורפואה אלטרנטיבית
חינוך ולימודים
קמעונאות ומזון
אופנה וטיפוח
מוצרים לבית
מתנות ואירועים
יודאיקה